גזר דין בתיק תת"ע 4801-07-10

הנאשם עמאד שבאנה (להלן: " הנאשם") הורשע על סמך הודאתו בעבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא כי ביום 29.05.2010 בשעה 16:27 נהג הנאשם ברכב מסוג "פורד", מ"ר 32-237-69, בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה המהירות המותרת 90 קמ"ש, במהירות של 180 קמ"ש.

נציין שהנאשם איננו נוהג מפברואר 2011, כך שכבר עתה נענש באי נהיגה של כ-18 חודש.

לפיכך, ביקשה המאשימה להשית על הנאשם לפחות ארבע שנים פסילה, פסילה על תנאי וקנס מכביד. המאשימה הדגיש כי הגם שבעברו של הנאשם נרשמו לחובתו חמישה אירועים של נהיגה מעל המהירות המותרת בחוק, הנאשם לא למד את הלקח וממשיך לנהוג במהירות כפולה מהמהירות המותרת. עוד הדגישה המאשימה כי מדובר בנאשם בעל עבר תעבורתי כבד.

מנגד, הסנגור ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ולא למצות עמו את הדין. עוד טען הסנגור כי ביום האירוע נהג הנאשם מעל המהירות המותרת במקום בשל נסיבות רפואיות.

עמדתו של מותב זה בנוגע לדינו של נהג הנוסע מעל המהירות המרבית המותרת בחוק, כבר הובאה בהרחבה בתת"ע 6600-02-12 מדינת ישראל נ' נ.ל., לא פורסם (מיום, 15.05.2012). בקצרה שם ציינתי, כי נסיעה מעל המהירות המותרת בחוק, הינה עבירה חמורה וצריך להעניש עליה בחומרה. יחד עם זאת, ציינתי שם, כי על הרשויות המוסמכות לפעול לפיתרון הבעיה בה נקלע הנהג הישראלי שבה מחד, המדינה מאפשרת לייבא מוכניות/ רכבים המסוגלים להגיע למהירויות של 160- 200 קמ"ש. מאידך, אינה מתירה נסיעה במהירות העולה על המהירות המותרת בחוק. בפסק דין זה הובאו מקצת מהדברים שאפשר לעשות באמצעות שימוש בכלים טכנולוגים על מנת להגביל את מהירות הנסיעה של הנהג הישראלי. (ראו שם, בעמ' 3 לגזר הדין).

בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם לא מצאתי לנכון להשית עליו פסילה לתקופה ממושכת כבקשת המאשימה.

במקרה שלפנינו מדובר בנאשם בן 42, נשוי  ואב לשלושה ילדים קטנים. הנאשם רופא במקצוע וכיום מנהל מרכז רפואי בשכונת סילוואן.

במהלך הדיון הנאשם הביע חרטה עלי מעשיו, וציין כי מאז המקרה החליף את הרכב ברכב קטן יותר, על מנת למנוע נסיעה מעל המהירות המותרת.

ככלל התרשמתי כי הנאשם הבין והפנים את השלכות התנהגות ואת הסכנה הנשקפת ממנה עליו ועל ציבור המשתמשים בדרך.

הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובכך חסך מזמנו השיפוטי של בית המשפט.

מלבד זאת, אציין כי לאחר ששירות המבחן מצא את הנאשם מתאים לביצוע צו שירות לתועלת הציבור, בנה לו תוכנית בהיקף של 200 שעות אותן יבצע במסגרת הלשכה לשירותים חברתיים במזרח ירושלים בתפקיד טיפול בקשישים ובמשפחות, ככוח עזר בלשכות הרווחה השונות במזרח ירושלים.   שירות המבחן אף ציין כי הנאשם מכר את רכבו הקודם מתוך הבנה שמדובר ברכב שיכול להגיע בקלות למהירויות גבוהות.  במקומו קנה רכב קטן וחלש יותר.  עובדה זו מצביעה על כוונתו של הנאשם לשנות את דרכיו.

לאמור נוסיף כי לאחרונה נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין, הקובע את העקרונות והשיקולים המנחים את בית המשפט בעת מתן גזר הדין. התיקון קובע כי העיקרון שינחה את בית המשפט בבואו לחרוץ את דינו של הנאשם הוא עקרון ההלימה, כלומר, בחינת קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין מידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו בסופו של דבר.  מתחם העונש ההולם בעבירה מסוג זה נע בין פסילה של ששה חודשים לפסילה של שלוש שנים, הכל בהתחשב בנסיבות העבירה ורכיבי הענישה האחרים.

עוד קובע התיקון (בסעיפים 40ב ו- 40ג) כי במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול הוא את הערך החברתי שנפגע בגין ביצוע העבירה, וכן את מדיניות הענישה המקובלת לגבי הענישה במקרים אלה. סעיף 40 ג, קובע כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

במקרה שלפנינו לאחר ששקלתי ואיזנתי את שיקולי הענישה הצריכים בעניינו, ואת עברו התעבורתי נחה דעתי שחרטתו, הודאתו ומכירת הרכב, מלמדת כי הנאשם הבין והפנים את מעשיו. בנסיבות האמורות לעיל, הרי שפסילה ארוכה משמעה פגיעה קשה בפרנסת המשפחה. לפיכך, מצאתי לנכון להשית על הנאשם את העונשים הבאים:

1. פסילה מלנהוג על כל רכב לתקופה של 11 חודש . הפסילה תחושב מיום  15/3/2012. אציין שהפסילה נמוכה היות והנאשם הפקיד רשיונו בתיק זה בספטמבר 2011, וכפי שהסביר הסנגור איננו נוהג כבר מאז פברואר 2011 כך שלמעשה בפועל לא ינהג קרוב לשנתיים ימים.

2. 200 שעות לתועלת הציבור , אותן יבצע הנאשם במסגרת הלשכה לשירותים חברתיים במזרח ירושלים בתפקיד טיפול בקשישים ובמשפחות, ככוח עזר בלשכות הרווחה השונות במזרח ירושלים. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שרות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.

3. קנס בסך 2000 ש"ח שישולם בארבעה תשלומים, החל מיום 23.9.2012.  היה ותשלום אחד לא יפרע במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. 

4. שלושה חודשים פסילה על תנאי לתקופה של שנתיים אם יעבור העבירה בה הורשע או כל עבירה מהתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה.